הקול מתפרק (סדנת קורונה)

בתחילת הקורונה הייתי צריכה לעצור סדנאות, בוטלו לי עשרות אירועים, היו מטופלים שנאלצו לעזוב והרגשתי שברגע אחד "נלקח" ממני המון.

החברות שלי, גברת חרדה ומרת מירמור, הגיעו לבקר וסיפרו לי המון סיפורים מטלטלים.

הרגשתי שנרשמתי בלי לדעת לסדנת "הקול מתפרק", שאין לי מושג מי המנחים שלה ושאין אפשרות לבטל את ההשתתפות או לדעת בכלל מתי הסדנה נגמרת.

בתור דור שלישית לניצולי שואה, פולניה בכל איברי, חונכתי שהדבר הכי חשוב זה ליצור לעצמי יציבות כלכלית.

דאגתי לרפד את החיים שלי בכל ביטוח אפשרי, שבעת הצורך וודאי ידאג לפעול למעני.

ואז, כשהבנתי שהביטוח לא בטוח ושאין שום מערכת חיצונית שתיקח עליי אחריות - עברתי את אחד השיעורים הכי מחזקים שהיו לי בחיים.

ניגשתי לכל הכלים שרכשתי בחיי, ולכל התובנות שאספתי בדרך, הודיתי על הסדנאות הקודמות של החיים, והסכמתי לקבל את הקיים ולאבד את הישן.

הסתכלתי על מה שיש וראיתי שהוא רב ויקר ערך.

התמקדתי בטוב והשתדלתי כמה שיותר לדבר ולהתייחס אליו ורק אליו.

ראיתי שאחרי יותר מעשר שנים של עשייה אינטנסיבית בעסק, יש פה עצירה שאני יכולה אפילו להרוויח ממנה וללמוד ממנה.

הכנסתי לחיים שלי המון ספורט, דייקתי את התזונה, השקעתי בלימוד רוחני ובהתפתחות רגשית, יצאתי כמה שיותר לטבע, צבעתי רהיטים, שתלתי שתילים, והודתי על הבית המדהים שיש לי ועל שני האוצרות הכי אהובים שלי שחיים איתי בו.

והיום, בתור 'בוגרת שלב שתיים של הסדנה',

אני מבינה ורואה כמה *ניתן* לי בחודשים האלו,

שבזכותם, למרות (ובזכות) הכל,

אני מרגישה הרבה יותר חזקה, מפותחת, עשירה ושמחה,

בשלה לקראת התנועה הבאה שלי כלפי חוץ.

***

בעקבות העבודה שלי בקליניקה, זכיתי לראות מקרוב עוד תהליכים מופלאים שקורים עכשיו. דווקא עכשיו.

כמובן שאני לא יכולה להיכנס לפרטים המרגשים, אבל הרגשתי צורך לשים פה על הקיר כמה מילים על הטוב שמתקיים במקביל ובתוך הקושי.

כל פעם שמשדרים בחדשות כתבות כואבות על מצבים קשים ומלאי סבל של אנשים, בא לי להיכנס לרגע לטלוויזיה ולספר על עוד כמה סיפורים והיבטים של התקופה שיש בה גם גלים של יופי וגילוי.

ראיתי שמי שהמשיך להגיע לקליניקה ובחר להישאר בטיפול, זכה להשתמש בחומרים שעלו וקצב השינוי המהיר, האיץ גם את קצב הריפוי והטרנספורמציה.

התקופה הזאת מציפה המון אמת.

אמת שהוחבאה שנים והתחילה לצבור, אי שם במעמקים, עובש וזוהמה.

זה לא פשוט להסתכל עליה ולהביט אליה באופן ישיר ונקי.

אבל מי שמעז להסתכל פנימה, ולעבוד עם המציאות החדשה ולא נגדה, מצליח להתחזק בתקופה הזאת, ואפילו בזכותה.

וכמו שהמורה הרוחנית ימימה אביטל, זצ"ל, אומרת- "המשבר מבשר", "בכל קושי יש שי" וכל שנותר לנו לעשות הוא להאמין, ליצור תנועה חדשה ולשמוח בניתן.

***

ונסיים, כהרגלנו בקודש (ובחול), בציטוט של שיר,

ואין כמו אביתר בנאי שיזקק לנו את האמת:

"אור בצל צל באור

המר מתוק המר מתוק

לעזוב ידיים

לא לנסות להבין

היה לי לילה לבן

מחשבות מתנגשות בקירות הלב

לומד לחשוב מחדש

אין לי מלבדך"